⊰ סרטי אימים ⊱
בסביבות גיל 13-14, כשהייתי בחטיבה, פעם בשבוע, הייתי נוסעת בקו 25 מיפו לאוניבסיטת ת״א במסגרת תוכנית ״נוער שוחר מדע״ (עד כאן פרטים לא רלוונטים, שמראים שתמיד הייתי חכמה, אבל מהמשך הסיפור תראו שלא כזאת חכמה).
לפני הכל, אני רוצה לאפס את הקוראים הצעירים, על הזמינות של תכנים באותה התקופה. לא היה אינטרנט (טאם-טאם טאאאאם דרמטי), בטלוויזיה היה מספר חד-ספרתי של ערוצי ברירת המחדל והאלטרניטבה היתה כבלים לא חוקיים, שהותקנו בבתים. ובגדול כולם ראו את אותם התכנים (אי אפשר היה לעצור באמצע), הכבלים האלה זה מה שהיה לסבתי, שגרה בהמשך הרחוב שלנו, כדי שתוכל לצפות בסדרות בספרדית.
באחת הפעמים, בדרך חזרה מהאוניברסיטה התיישבתי ליד החלון במושב האחורי של האוטובוס, איפה שהקוּלים. באותה תקופה הייתי מאוד חברותית לזרים ובכלל, אל דאגה - לגמרי עבר לי מאז.
מישהו התיישב לידי והתחלנו לדבר, השיחה התגלגלה והוא שאל ״איזה סרטים את אוהבת?״
התשובה שלי היתה: ״סרטי אימים.״
אם קודם האיש התעניין, עכשיו הוא ממש, אבל ממש התרגש
זר (מופתע): ״זה לא מפחיד אותך? מגעיל אותך?״
אני (בהחלטיות): ״לא.״
זר: ״לא ידעתי שבנות אוהבות סרטים כאלה״
אני (עושה פרצוף, של ככה אני, מיוחדת): ״כן…״
זר: ״את נורא בוגרת לגילך.״
אני (בגאווה כזה): ״כן…״
אני: ״אני כל הזמן נשארת ערה מאוחר לראות את הסרטים האלה בכבלים״
זר (בהתרגשות): ״גם אני!״
אני: ״ראית את הסרט שהיה ביום חמישי האחרון עם ג׳ק ניקולסון?״ (התכוונתי לסרט הניצוץ)
זר: ״לא ידעתי שג׳ק ניקולסון שיחק בסרטים פורנגרפיים״
אני מופתעת, מבולבלת… כמו בהתרה בסוף הסרט החוש השישי (שנים לפני שהסרט צולם), כל השיחה קיבלה משמעות אחרת לגמרי.
ירדתי מהאוטובוס המון תחנות לפני הבית והלכתי ברגל. הדביל שמע ״סרטי מין״… ישבתי ליד החלון, היתה רוח, אנשים שומעים מה שהם רוצים לשמוע. חשבתי שאולי אני צריכה להגיד ״סרטי אימה״ אבל אפשר לשמוע גם את זה כ״סרטי זימה״.
מכיוון שזה אחד הסיפורים היותר קדומים שלי, שעוד הייתי ילדה, הבת הגדולה שלי אומרת שזה ״אורג׳ין סטורי״.
חשוב לי להבהיר, שלא נראה לי שלאיש היתה כוונה להטריד. הוא היה מאוד מופתע ממה שחשב שעניתי, אז יש מצב שבכלל אני זו שהטרידה אותו. צריך לזכור שזה היה מזמן, הנורמות היו אחרות והעולם היה הרבה פחות פוליטיקלי-קורקט. אז נא להתייחס לזה רק כסיפור משעשע על אי-הבנה.
