את הספר ״מרשעת״ קיבלתי כמתנה ליומולדת מהחברים באוניברסיטה, לפני למעלה מ-20 שנה, הרבה לפני שזה נהיה קול, עם מחזמר וכל זה.

למרות שאני יכולה להכין גם מקל מספוג (רובה ענף-עץ) המקל במטאטא הזה הוא באמת מקל.
נתקלתי בו בלארפ, אהבתי את הצורה שלו וחשבתי שיהיה מעולה כמטה למכשף מכובד, היה מאוד מסורבל להיסחב איתו בתלבושת, יחד עם כל הציוד שהבאתי, אבל אני עקשנית.

לפני ההשקה של מרשעת, הסרט הראשון, נטע ש. שיודעת שיש פה הכל, ביקשה ממני מטה, שלחתי לה תמונות של מספר אפשרויות בסגנונות שונים והוחלט שהמקל שאימצתי (A rescue) הכי מתאים.
המקל עבר שדרוג והסבה להיות מטאטא מכשפה, מה שלגמרי התאים לו לאופי.
הייתי צריכה להוסיף לו קש, בהעדר דחליל בסביבה, ניגשתי לטמבוריה הקרובה, התחלתי להסביר להם מה אני צריכה והופתעתי כשקראו לזה מטאטא מכשפה (בתמונות למטה). רכשתי שניים לפירוק. בחיבור הקש הקפדתי שלא יהיו חוטי מתכת בולטים, כדי שלא יפצעו את נטע או גרוע מזה, יקרעו את מה שתלבש.

כן, הוא ארוך, מאוד ארוך (בננה לקנה-מידה) היה ארוך רק כמטה ועכשיו עוד יותר עם תוספת הקש. בקושי נכנס לרכב באלכסון. לגמרי אפשר להרכיב אנשים ברכיבת תעופה.

לפני ההשקה של מרשעת, הסרט השני, בסביבות הלוואין, נטע התגעגעה למטאטא וביקשה אותו שוב, לפני שהעברתי לה אותו. עשיתי לו תיקונים לכל הדברים הקטנים שהפריעו רק לי. החלטתי שהוא כהה מדי ושייפתי הרבה מהצביעה השחורה, גם הוספתי גוונים לקש, ועשיתי לו תספורת כדי להדגיש את נפח הקש, ממש טיפול במספרה, כולל פן באקדח חום לייבוש הצביעה המחודשת.